הכותבת מתארת ביקור בביאנלה בוונציה 2026 ומבקרת את התערוכה המרכזית, שלדעתה נשלטה מדי על ידי אג’נדה פוליטית־פרוגרסיבית ופחות הצליחה לשמור על מורכבות אמנותית. לעומת זאת, היא התרשמה מאוד מהביתנים הלאומיים ובעיקר מתערוכות הלוויין, במיוחד של ג’ני סאוויל ומייקל ארמיטג’. בסך הכול, למרות הביקורת, הביקור בוונציה היה עבורה חוויה אמנותית, מרגשת ויפה.

https://www.so-art.net/post/venice2026