הבחירה של ד”ר אדית אגר

ההספדים הרבים אודותיה בכלי התקשורת בכל רחבי העולם התמקדו ברגע הנורא בחייה, רוקדת מול ד”ר מנגלה באושוויץ, אבל סיפורה של אדית אגר, שהחלה את חייה כנערה יהודייה אלמונית בהונגריה וסיימה אותם כד”ר נערצת לפסיכולוגיה בארצות הברית, גדול מכותרותיו לאין שיעור. זהו סיפור מרחיב לב על אומץ, אמונה, חכמה ונחישות אינסופיים

נערה צעירה רוקדת על הבמה. אור הזרקורים כמעט שחורך את עורה. היא לבושה בשמלת בלרינה מרהיבה, ורודה. העץ החלק, הקריר, של הבמה מלטף את כפות רגליה היחפות. היא נותנת למוזיקה לעטוף אותה, האם זו “הדנובה הכחולה”, או “רומיאו ויוליה”? היא נסחפת בתנועת הריקוד. היא רוקדת לאהובה. היא מספרת סיפור. לעולם. לעצמה. 

כשהיא פותחת את העיניים, מבטו של התליין פוגש במבטה. רגליה היחפות רועדות על רצפה חשופה, מזוהמת ומחוספסת של צריף אסירות מצחין וקפוא. הקהל, שאינו מריע, מורכב מחברותיה ומנשים זרות. גם אחותה שם. גלוחות ראש, הן נראות כצללים מזויפים של מי שהיו פעם נשים אמיתיות. היא רוקדת בגיהנום. 

זוהי אדית אלפנט, שלימים תיקרא אגר. היא רק בת 16.